יעקב אשר

יעקב אשר נולד ב־2 ביולי 1965 ברמת גן, למד בכמה ישיבות ליטאיות (משכן יעקב בחיפה, הרב עמיאל בתל אביב, גרודנא באשדוד, כולל בית יהודה בבני ברק) ושירת שירות מילואים קצר במסגרת הסדר ״שלב ב׳״ המיועד לתלמידי ישיבות. הקריירה שלו החלה ב־1990 במינהל העירוני של בני ברק, שם התקדם בשורות אגף החינוך. בשנת 2000 עמד בראש הרשימה המזוהה עם יהדות התורה באלעד (הפסיד בבחירות המוניציפליות, אך התמנה לסגן במועצה), ולאחר מכן חזר לבני ברק ב־2003 כנציג הבכיר של דגל התורה ברשימה המשותפת למועצה, בטרם נבחר לראש עיריית בני ברק ב־2008, ללא מתחרים.

הוא נכנס לכנסת ב־2013 (הכנסת ה־19, המקום ה־7 ברשימת יהדות התורה), איבד את מושבו ב־2015 ואז התמנה למזכ״ל דגל התורה, לפני שחזר לכנסת ב־2016 (במקומו של מאיר פרוש), ולאחר מכן נבחר מחדש ב־2019 וב־2021. הוא כיהן כיו״ר ועדת החוקה ובהמשך, בתקופה האחרונה יותר, כיו״ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, שממנה התפטר במחאה על הכישלון בהעברת חוק פטור משירות לחרדים. הוא מונה לסגן יו״ר הכנסת ב־28 בפברואר 2022. הוא מתואר כמקורב לרב דוב לנדו, דמות בהנהגה הליטאית שפעלה להדחתו של גפני.

בתחילת ספטמבר 2026 הודיע הרב לנדו במכתב לגפני ולאורי מקלב על הוצאתם מהרשימה. הרשימות הסופיות הוגשו ב־8 בספטמבר 2026, כשאשר נבחר לעמוד בראש הרשימה המשותפת של יהדות התורה. הדחה זו, ששמה קץ ל־38 שנות כהונתו של גפני בכנסת וליותר מעשור בראשות ועדת הכספים, מוצגת במקורות שנבדקו כתוצאה של הכישלון בהשגת חוק פטור נרחב משירות לחרדים. היא מסמנת גם מעבר לקו הנוקשה יותר של הרב לנדו, לעומת גישתו הפייסנית יותר של גפני.

הסיקור האישי של אשר נותר ממוקד בקריירה המוסדית שלו. אין מחלוקת אישית הייחודית לו, מלבד ההקשר של חילופי ההנהגה עם גפני.